<h1>ראב"ן</h1>
<h2>דף ג.</h2>
אמר רב יהודה אמר שמואל כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן מבטלין ובאין לשמוע מקרא מגילה ותניא כוותיה. ואמרינן מיכאן סמכו של בית רבי שהיו מבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה מקל וחומר ומה עבודה שהיא חמורה מבטלה תלמוד תורה לא כ"ש, ומותבינן והא תלמוד תורה עדיפא מעבודה ומשני ת"ת דרבים עדיף מעבודה ת"ת דיחיד קל מעבודה, דרבים קרי דכל ישראל. אמר רבא פשיטא לי עבודה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף כדאמרן, ת"ת ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף מדסמכו של בית רבי, תלמוד תורה ומת מצוה מת מצוה עדיף דתניא מבטל[ין] ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה. בעי רבא מקרא מגילה ומת מצוה איזהו קודם, בתר דבעיא הדר פשטה מת מצוה עדיף דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה לאו דלא תסור ומקרא מגילה דרבנן הוא.
<h2>דף ג:</h2>
אמר ריב"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך, ואמרינן [ב':] סמוך לו עד מיל. ותנא נראה אע"פ שאינו סמוך, כגון דיתבא בריש טורא. ולענין מקרא מגילה אמרה ר' יהושע, וה"ה לכל תקנות של בני הכרך דשייכו הסמוכין לו.
<h2>דף ד.</h2>
ואמר ריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו נס. ואמר ריב"ל פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בעניינו של יום, ולא חיישינן דילמא נפיק במגילה לרשות הרבים ואתי לאיתויי. ואמר ריב"ל חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום כמאן דאמר אעבור פרשתא ואתנייה.
ואף ע"פ שאנו רגילין לפשוט את המגילה כאיגרת, מצאתי בסדר רב עמרם שבשתי ישיבות נוהגין לקרות כספר תורה ואינו פושטה כאיגרת וכן מנהג בכל מקומות ישראל. ולאחר שקורין את המגילה בין ביום ובין בלילה אומר ובא לציון וכל סידרא, אבל אנו נוהגין לומר ואתה קדוש בלילה אחר המגילה משום שנאמר [תהלים כ"ב] ולילה ולא דומיה לי וסמיך ליה ואתה קדוש יושב וגומר.
<h2>דף ה.</h2>
אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפילו ביחיד, שלא בזמנה אין קורין אותה אלא בעשרה. הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי, דאמר רב אסי בין בזמנה בין שלא בזמנה אין קורין אותה אלא בעשרה וקוראה בי' בזמנה. וכן פסק רב נתן גאון דהילכתא כרב אסי, מיהו בשעת הדחק שהוא בדרך ואין לו עשרה קורא ביחיד, דקריאה בעשרה משום פרסומי ניסא וכי אין לו עשרה לפרסם מה יעשה אם לא יקרא, וכי קורא ביחיד לא יברך לא לפניה ולא לאחריה. והבא מן הדרך לאחר זמנו לא יקרא לא ביחיד ולא בעשרה.
<h2>דף ה:</h2>
תני רב יוסף שמחה ומשתה ויו"ט, שמחה מלמד שאסור בהספד, משתה שאסור בתענית, ויום טוב שאסור בעשיית מלאכה. וכהאי תנא יסד הקלירי, יומו לעד לעצור עצור ממלאכה. ומיהו אינו אסור במלאכה אלא במקום שנהגו, דאמר רבא שמחה ומשתה קבילו עלייהו יום טוב לא קבילו, דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב, ולבסוף לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יום טוב לא כתב.
<h2>דף ו:</h2>
אין בין ארבעה עשר של אדר ראשון לארבעה עשר של אדר השיני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים שהן באדר השיני ולא בראשון, הא לענין הספד ותענית שניהן שווין די"ד של אדר הראשון אע"פ שאין בו מקרא מגילה אסור בהספד ותענית.
<h2>דף ז.</h2>
תני רב יוסף משלוח מנות איש לרעהו, שני מתנות לאדם אחד. ומתנות לאביונים, שני מתנות לשני אביונים. אמר רבא מחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ואמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו שנאמר ימי משתה ושמחה.
<h2>דף יב:</h2>
ותמאן המלכה ושתי. מאי טעמא לא אתאי, אמר ר' יוסי בר' חנינא שפרחה בה צרעת. מן אשר נגזר עליה דריש ליה, כתיב הכא נגזר וכתיב בעוזיהו כי נגזר מבית וגו' [דה"י ב' כ"ו] שנצטרע. במתניתא תנא בא גבריאל ועשה לה זנב (מאליה) [מעליה], דריש ליה דכתב [שמואל א' ט'] השוק והעליה ואמרי' [ע"ז כ"ה.] השוק עם האליה דהיינו זנב.
<h2>דף טז:</h2>
אמר רב אדא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת צריך לומר בנשימה אחת. מאי טעמא, כולהו בהדדי נפקו נשמתייהו. ואמר ר' זירא ו' דויזתא צריך למימתחיה בזקיפא. מאי טעמא, כולהו עשרה בחד זקיפה אזדקיפו. דברי שלום ואמת, אמר ר' יוסי מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה.
<h2>דף יז.</h2>
הקורא את המגילה למפרע לא יצא, דכתב נזכרים ונעשים מה עשיה למפרע לא דמוקפת חומה שקראה בי"ד לא יצאו אף זכירה דהיא קריאה למפרע לא. תנא וכן בהלל וכן בק"ש וכן בתפילה. הלל, דכתב ממזרח שמש עד מבואו ולא למפרע. ק"ש, דכתב והיו הדברים האלה שלא יקרא למפרע. תפילה, דתניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות על הסדר לפני רבן גמליאל ביבנה וכולם מקרא אחד נפקי, וכתבתים בסדר התפילות.
<h2>דף יח.</h2>
קראה על פה לא יצא. אתיא זכירה זכירה, כתיב הכא נזכרים ונעשים וכתב התם כתוב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר. זכירה דהתם מנלן דקריאה הוא, דכתב זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור, בפה, קריאת פרשת עמלק. אבל קורין אותה ללועזית בלעז. א"ר זירא והוא שכתוב בלעז, כדתניא גיפטית לגיפטיים עברית לעבריים יונית ליוונים [יצא]. והלועז ששמע אשורית יצא, מידי [דהוה] אנשים ועבדים וקטנים ועמי הארץ דלא ידעי מאי קרו קמייהו דלא בעינן אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא. קראה סירוגין יצא, פיסקי פיסקי שקראה שליש או רביע ושהה בינתיים וחזר למקום שפסק וקרא ועוד שהה וחזר וקרא אפילו שהה בינתיים כדי לגמור את כולה יצא, דתנו רבנן קראה סירוגין יצא ר' מונא משום ר' יהודה אומר אף בסירוגין לא יצא אם שהה כדי לגמור את כולה, ואמרינן רב ביבי מתני איפכא רב אמר אין הלכה כר' מונא ואמר רב יוסף נקוט דרב ביבי בידך, וכיון דרב אמר אין הלכה כר' מונא ממילא הלכה כדתנא קמא.
<h2>דף יח:</h2>
תנו רבנן השמיט בה הסופר אותיות ופסוקים וקראן הקורא בעל פה כתורגמן המתרגם ע"פ יצא. השמיטו בה פסוק אחד הקורא, לא יאמר אקרא את כולה ואחזור ואקרא אותו פסוק אלא קורא מאותו פסוק ואילך. והנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקראו חציה, לא יאמר אקרא חציה עם הצבור ואחזור ואקרא את חציה ראשון אלא קוראה מתחילה ועד סוף. קראה מתנמנם יצא. ונ"ל דה"ה לשומע מתנמנם. והיכי דמי מתנמנם, נים ולא נים תיר ולא תיר דקרי ליה ועני ולא ידע להדורי סברא וכי מדכרו ליה מידכר. אמר רבה בר בר חנה אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב, ואפילו יהא מיושר בפיו מה שכותב. אבל אם שעת הדחק הוא ואין מגילה במקום ויש אדם ששגורה בפיו כותבה שלא מן הכתב, כדכתב רבי מאיר בעסיא. אבל תפילין ומזוזות נכתבין שלא מן הכתב, כדאמרי' אביי שרא ליה לבר איבו למכתב תפילין ומזוזות שלא מן הכתב. ופסיק תלמודא הילכתא מזוזה צריכה שירטוט תפילין א"צ שרטוט, ואידי ואידי נכתבין שלא מן הכתב, מ"ט מיגרס גריסין, הכל יודעין באותה גירסא.
<h2>דף יט.</h2>
אמר רב הלכה כדברי האומר כולה, כל המגילה צריכה לקרות. אפילו למ"ד מאיש יהודי צריך לקרות, צריכה שתהא כתובה כולה דאם אינה כתובה כולה אינה כשרה לקרות בה. אמר רב מגילה נקראת ספר, ונכתב בספר. ונקראת איגרת, לקיים את איגרת הפורים. נקראת ספר, שאם תפרה בפשתן פסולה כמו ספר תורה. נקראת איגרת, שאם היטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה ואפילו כולה תפורה בפשתן ובלבד שיהיו משולשין הגידין שיהא מהגיד הראשון לשני כמו [מ]השני לשלישי. אמר שמואל [קרא] במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא, וכן אמר ר' יוחנן הני מילי בצבור אבל ביחיד שקרא יצא, וה"מ בכתובים שבימי חכמים שהיו כותבין כעין מגילה שהיא איגרת אבל כתובה בכתובים שלנו שאינן כעין איגרת אפילו יחיד לא יצא. הכל כשרין לקרוא המגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן.
<h2>דף כ:</h2>
וכל היום כשר לקריאת המגילה, דכתב והימים האלה נזכרים ונעשים מה עשייה כל היום אף זכירה דהיא קריאה כל היום. ולקרות את הלל, ממזרח שמש עד מבואו דהיינו כל היום. ולנטילת לולב כל היום, כדכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון (כל היום כשר). ולתקיעת שופר, דכתיב יום תרועה כל היום תרועה יהי' לכם. ולתפילת המוספין, כמוספין עצמן ובמוספין כתיב דבר יום ביומו שכל היום כשר למוספים.
<h2>דף כא.</h2>
הקורא את המגילה עומד ויושב [קראה] אחד קראוה שנים יצאו, מה שאין כן בתורה שאין קורא אלא מעומד דכתיב ואתה פה עמוד עמדי ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול אפילו הקב"ה בעמידה.
אמר רב יהודה אמר רב מנין לרב שלא ישב על גבי מיטה וישנה לתלמידו על גבי קרקע שנאמר עמוד עמדי. ואי קשיא הא דאמר בפר"ק דסנהדרין [י"ז:] ושמעון התימני דן לפניהם בקרקע, ובבבא מציעא [פ"ד:] אמרינן רבי ור' אלעזר בר שמעון היו יושבין על גבי קרקע. תריץ בשעת לימוד היו יושבין על גבי ספסלים כרב יהודה, והא דקתני על גבי קרקע בשעה שהיו חוזרין ההלכה ונושאין ונותנין ודנין בהלכה ומקשי ומפרקי אהדדי.
<h2>דף כא:</h2>
קראוה שנים יצאו מה שאין כן בתורה. ת"ר בתורה אחד קורא ואחד מתרגם ולא שנים. ומה שאנו רגילין שקורא שליח ציבור עם הקורא, תקנת האחרונים הוא שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרות, כדתנן גבי ביכורים [פ"ג מ"ז] היתקינו שיהיו מקרין את היודע ואת שאינו יודע שלא לבייש את שאינו יודע לקרות. ובנביא אפילו שנים מתרגמין, ובמגילה אפילו י' קורין וי' מתרגמין מאי טעמא משום דחביבא להו יהבו דעתייהו.
מקום שנהגו לברך יברך. אמר אביי לא שנו אלא לאחריה אבל לפניה מצוה לברך דאמר רב יהודה אמר רב כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. ואתרא דנהיגי מאי מברך לאחריה אמר ר' יוחנן הרב את ריבינו, ולא אמרינן האל הרב דהא אמר בא"י אלקינו וכו' עד האל המושיע, הכי אמר רב נתן גאון הכי נוהגין במתיבתא לומר הרב את ריבינו ולא אמרי האל הרב דהא אמר בא"י אלקינו.
בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין ג', הני שלשה כנגד מי אמר רבי אמי [כנגד] כהנים לוים וישראלים. והא דתני רב רחומי אין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת אמר רב יוסף כנגד עשרת הדיברות. וידבר עולה מן המנין. ואחרון קורא ארבע, ואמר רב[א] ראשון שקרא ארבעה משובח, דתנן בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלישכה והיה כתב עליהן א'ב'ג' ותניא [יומא ס"ב.] למה כתב עליהן א'ב'ג' לידע איזה מהם נתרם ראשון להקריב ממנה קרבן ראשון שמצוה בראשון. אמצעי שקרא ארבע משובח, דתנן אל מול פני המנורה מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, אמר ר' נתן מיכאן שאמצעי (שקרא ראשון) הרי זה משובח. ואחרון שקרא ארבעה משובח דמעלין בקודש ולא מורידין.
תנא פותח מברך לפניה וחותם מברך לאחריה. והאידנא דמברכי כולהו שכל הקורא מברך לפניה ולאחריה, תקינו רבנן גזירה משום הנכנסים ומשום היוצאין, שאם יכנס אדם לבית הכנסת בין קורא לקורא ולא יראנו מברך יאמר האי קורא ראשון הוא ואינו צריך לברך לפניו, ומשום היוצאין שאם יצא אדם מבית הכנסת בין קורא לקורא ולא ישמענו מברך לאחריה יאמר זה שקרא אחרון הוא ולא בירך שאין צריך.
אילו דברים אמרו משום דרכי שלום [גיטין נ"ט.]. כהן קורא ראשון, ואחריו לוי, ואחריהם קורין תלמידי חכמים הממונין פרנסין על הציבור, אחריהם תלמידי חכמים הראוים למנותן פרנסין, ואחריהן בני ת"ח שאביהן פרנסין, ואחריהם ראשי כנסיות, וכל אדם. גרסינן בירושלמי [סוף מס' הוריות] על ר' יוחנן ודרש אפילו כהן [גדול] עם הארץ וממזר תלמיד חכם ממזר קודם, סברן למימר לפדות ולכסות ולהחיות אבל לישיבה לא, אמר ר' אבין אפילו לישיבה, ומה טעם, יקרה היא מפנינים אפילו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים.
בראשי חדשים וחולו של מועד קורין ארבע שיש בו קרבן מוסף, וכל יומא דטפי מחבריה טפי ליה גברא יתירתא. ויום טוב דאית ביה קרבן מוסף ואסור במלאכה קורין ה'. ויום הכיפורים טפי עליה דענוש כרת קורין ו'. שבת טפי דאיסור סקילה קורין ז'. בעא מיניה עולא בר אבא מרבא פרשת ראש חודש כיצד קורין אותה. צו את בני ישראל הוי תמניא פסוקי, ליקרו תלת תלת פסוקי פשו להו תרי פסוקי ואין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים שלא יאמרו היוצאין לא יקראו לזה שיעמוד אחריהם אלא ב' פסוקים שנשארו, ליקרו ד' ד' פסוקי, וביום השבת דאינון תרי ובראשי חדשיכם דאינון ה' היכי ליקרו, ליקרו וביום השבת וחד מן ובראשי חדשיכם [כב.] אין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים משום הנכנסים שלא יאמרו לא קראו לאותו שלפני זה אלא פסוק אחד, ליקרו וביום השבת וג' פסוקים מן ובראשי חדשיכם פשו להו תרי ואין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים. ואיתמר רב אמר דולג פרשת צו את בני ישראל שהוא ח' פסוקים דולג פסוק אחד וקוריהו לב' ושמואל אמר פסוק אחד פוסק לשנים וקוריהו חציו לזה וחציו לזה, ושלח ליה רבה בריה דרבא לרב יוסף הילכתא מאי ושלח ליה הילכתא דולג, והילכך אמצעי דולג, וכן מנהג כהן קורא ג' פסוקים וידבר צו ואמרת להם, לוי מתחיל בדילוג ואמרת להם וקורא עד ג' פסוקים, והשלישי קורא ג' פסוקים שנשארו גם וביום השבת, והרביעי קורא ובראשי חדשיכם. ואיבעיא להו בתענית ציבור כמה קורין ופשיט ליה מיהא זה הכלל ביטול מלאכה לעם כגון תענית ציבור וט' באב קורין ג'.
<h2>דף כב:</h2>
בית הכנסת שהוא ריצוף ברצפת לבנים נופלין בו על פניהם. ואפילו אם רצוף ברצפת אבנים, ובלבד שלא יפשוט ידיו ורגליו כדאמר, רב איקלע לבבל לא נפל על אפיה מאי טעמא רצפת אבנים היתה וכתיב ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה, מה איריא (אמר) רב אפילו כולהו נמי, ופריק רב בפישוט ידים ורגלים הוה נפיל וכדעולא דאמר לא אסרה תורה אלא פישוט ידים ורגלים ועל גבי רצפת אבנים.
<h2>דף כג.</h2>
י"א הני ג' וה' וז' (כגון) [כנגד] ברכת כהנים, פסוק ראשון יש בו ג' תיבות, פסוק שני ה', שלישי ז'. וששה קורין ביום הכיפורים כנגד ששה שעמדו בימינו של עזרא שנאמר ויעמוד עזרא על מגדל עץ אשר עשו לדבר ויעמוד אצלו מתתיה ושמעיה וענניה אוריה מעשיה חלקיה על ימינו וגו'.
ת"ר הכל עולין למנין שבעה אפילו אשה אפילו קטן, אבל אמרו אשה לא תקרא בתורה משום כבוד ציבור. איבעיא להו מפטיר מהו שיעלה למנין ז', פליגו בה רב הונא ורב ירמיה חד אמר עולה וחד אמר אינו עולה, מ"ד עולה דהא קרי, ומאן דאמר אינו עולה כדעולא דאמר מפני מה אמרו המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה מפני כבוד התורה, וכיון דמשום כבוד תורה, למניינא לא סליק, וזהו כבוד התורה שמתחיל לקרות בתורה שלא יהא כבוד תורה וכבוד נביאים שוין, וכיון דלאו לחובה הוא קורא (ו)אינו עולה. והמפטיר בנביא לא יפחות מי' פסוקים. ואין [פחות] מה' קוראין ליום טוב ומו' ליום הכיפורים ז' לשבת אבל מוסיף הוא אם ירצה.
<h2>דף כג:</h2>
אין פורסין על שמע, כגון שאנו נוהגין שהבאין לבית הכנסת לאחר שעמד החזן בתפילה אומר ברכו עד יוצר המאורות ופורס לשון פרוסה שאינו משלים הברכות, ואינו עובר לפני התיבה בפחות מי', שליח ציבור העובר לפני התיבה, מנהני מילי אמר ר' יוחנן דאמר קרא ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מי' כתיב הכא בתוך וכתב התם הבדלו מתוך העדה הזאת וגו' יצאו יהושע וכלב ונשארו עשרה.
<h2>דף כד:</h2>
תנו רבנן [חולין כ"ד:] נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח ציבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו. וכהן שיש בו מומין לא ישא את כפיו, רבי יהודה אומר אף מי שידיו צבועות סטיס קדוייר בלע"ז מפני שהעולם מסתכלין בו, ואמרי' [חגיגה ט"ז:] המסתכל בכהנים כשנושאים ידיהם עיניו כהות לפי שהשכינה שורה בין קשרי אצבעותיו, ותנא אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר דכיון דדשין בכך לא יסתכלו. ותנא מומין שאמרו בפניו ידיו ורגליו, ואם דשין בני העיר באותן מומין שרי דלא יסתכלו, כדתניא סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו ואם הוא דש בעירו לא יסתכלו ומותר. ומי שידיו בוהקניות לינטולות בלעז, עקומות ועקושות, עקומות כפופות עקושות לצדדין, לא ישא את כפיו. ואם מגמגם בלשונו לא ישא את כפיו, כדתניא אין מורידין לפני התיבה לא אנשי חיפה ולא אנשי בית שאן מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין.
<h2>דף כו:</h2>
ת"ר תשמישי מצוה נזרקין תשמישי קדושה אין נזרקין. אילו הן תשמישי מצוה, סוכה ולולב שופר וערבה וציצית. תשמישי קדושה, דלוסקמי ספרים תפילין ומזוזות ותיק של ספר תורה ונרתיק של תפילין ורצועותיהן ומטפחת ספרים ומטפחת ספר תורה והבגד שפורסין על השלחן שמניחין ספר תורה עליו והארון וספר תורה שבלה והלוחות של ספרים והבמות הוא המגדל שקורין עליו יש בהן משום קדושה.
<h2>דף כז.</h2>
אמר רבי יהושע בן לוי בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש. ואין מוכרין ספר תורה ישן ליקח בו חדש אבל ללמוד תורה ולישא אשה מוכרין, דאמר ר' יוחנן משום רבי מאיר אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה, ותנו רבנן לא ימכור אדם ספר תורה אף על פי שאין צריך לו, יותר על כן אמר רבן שמעון בן גמליאל אין לו מה יאכל ומוכר ספר תורה ובתו אינו רואה סימן ברכה לעולם.
אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהן צדקה נותנין, וכשהן באין מביאין אותה עמהן ומפרנסין בה עניי עירם. במה דברים אמורים כשאין שם חבר עיר כגון בוורנקבורט וכיוצא בו, אבל יש שם חבר עיר שהלכו לעיר שיש בה יהודים תינתן לחבר עיר. חבר עיר, חבורות עיר. ויחיד שהלך לעיר אחרת ופסקו עליו צדקה תינתן לעניים של אותה העיר.
<h2>דף כז:</h2>
תני תנא קמיה דרב נחמן המתפלל ישהא כדי הילוך ד' אמות וישתין, והמשתין ישהא כדי הילוך ארבע אמות ויתפלל. ואמרינן בשלמא משתין ישהא משום ניצוצות אלא מתפלל אמאי ישהא, אמר רב אשי שכל ד' אמות תפילתו של אדם סדורה בפיו ורחושי מרחשן שפוותיה. שאלו תלמידיו את ר' זכאי במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא השתנתי בד' אמות של תפלה ולא כיניתי שם לחבירי ולא ביטלתי קידוש היום אימה זקנה היתה לי פעם אחת לא היה (לה) [לי] קידוש היום ומכרה כפה שעל ראשה והביאה קידוש היום, תנא כשמתה היניחה לו שלש מאות גרבי יין וכשמת הוא היניח לבניו ג' אלפים גרבי יין.
[כ"ח.] שאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא נתכבדתי בקלון חבירי, ולא עלתה קללת חבירי עמי על מיטתי, כי הא דמר זוטרא בריה דרב נחמן כי הוה סליק לפוריא אמר שרי ליה ומחיל ליה לכל מאן דצערן יתי.
<h2>דף כט.</h2>
תנו רבנן בית הקברות אין נוהגין בו קלות ראש ואין מרעין בו את הבהמה מפני כבודן של מתים ואין מלקטין בו עשבים ואם ליקט שורפן במקומן.
וסימן הפרשיות והפסקותיהן, זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו. שאם חל אדר בשבת, קורין פרשת שקלים בו ביום, ולשבת שהוא ח' באדר פרשת זכור, ופורים יום ו', ומפסיקין ט"ו באדר (ובכ"ב) בסימן זט"ו, [ובכ"ב בו] (ב"ו) קורין פרשת פרה, ובכ"ט (כ"ו) [בו] פרשת החודש. ואם חל אדר בשיני בשבת, פ' שקלים קודמת לשבת שלפניו, ומפסיקין בשבת של אחריו בסימן ב"ו, ואין עוד הפסקה אלא זכור פרה והחודש בג' שבתות זה אחר זה. ואם חל בד' בשבת, פרשת שקלים בשבת שלפני אדר, ומפסיקין בשבת שאחר ראש חודש שהוא ד' בחודש בסימן ד"ד. ואם חל אדר בו' בשבת, פרשת שקלים בשבת שלפניו, ויש ב' הפסקות שבת שהוא ב' בחודש ושבת שהוא י"ו בחודש בסימן ובי"ו. וכשתזדמן פרשת שקלים בואתה תצוה, קורין ז' ואתה תצוה ומפטיר קורא כי תשא עד לכפר על נפשותיכם. חל להיות בכי תשא עצמה, קורין מן כי תשא עד ויקהל והמפטיר חוזר וקורא מכי תשא עד נפשותיכם, כדתניא חל להיות בכי תשא עצמה קורין אותה וכופלין אותה. ופרשת שקלים קורין בר"ח אדר, מפני כי באחד באדר משמיעין על השקלים. ופרשת זכור קודם לפורים כדי להקדים זכירה לעשייה, ומניין שהזכירה קריאה כדתניא [י"ח.] זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה. ופרשת פרה, משום שאחז"ל שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום וטמא מת אינו עושה פסח, ופרה הלכות טומאה וטהרה שילמדו ישראל ויעשו פסח בטהרה. ופרשת החודש מפני שהוא ענינו של פסח.
<h2>דף כט:</h2>
וראש חודש טבת שחל בשבת בחנוכה נחלקו בהפטרה. הגאונים רבינו רבי יהודה הכהן ובניו היו מורין להפטיר בהשמים כסאי מטעם תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ועוד מדאמרינן [כ"ט:] דאין משגיחין בדחנוכה תחילה וראש חודש עיקר, למה לי למימר ראש חודש עיקר, אלא אפילו להפטרה, ועוד מדמפורש בהפטרה מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו ואין דוחין שתים שבת ור"ח מפני אחת חנוכה. והחלוקין עליהם אומרים כיון שהמפטיר קורא בדחנוכה צריך להפטיר בדחנוכה. וחקרתי אני אליעזר בסדר רב עמרם גאון, ולא הזכיר בו כלל השמים כסאי, אלא כך כתב בו, שבת של חנוכה קורין בנירות דזכריה רני ושמחי ואם יש ב' שבתות בשבת ראשונה קורין רני ושמחי ושנייה קורין ויעש חירום במלכים וכן עיקר.
<h2>דף לא:</h2>
ובשנה פשוטה לעולם צו קודם הפסח, וסימן פקיד ופסח, (ועיבור) [ובעיבור] סגיר ופסח תורת המצורע. ופרשת וידבר קודם שבועות וסימן מנו ועצרו. וט' באב לעולם קודם ואתחנן וסימן צומו וצלו. ופרשת אתם נצבים לפני ראש השנה וסימן קומו ותקעו.
<h2>דף לב.</h2>
ת"ר רבי יהודה אומר מקום שמפסיקין בו בשבת שחרית, שם קורין במנחה בשבת בשיני ובחמישי ולשבת הבאה.
פותח ורואה מברך וקורא וכן הלכה, ולפיכך שליח צבור מראה לקורא את הפרשה קודם ברכה. אמר ר' יוחנן הגולל ספר תורה יעמידנו כנגד התפר. ותניא נמי הכי הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ ואינו גוללו מבפנים. פירש רבינו שלמה בגולל ספר תורה ומונח על ברכיו מעניין לעניין, שיתפוס בעמוד שחוצה לו ויגלול שאם יתפוש בעמוד הפנימי שאצלו יגלול החיצון ויפול מחיקו, ומהדק מבפנים שאם מהדק החיצון היו זרועותיו מונחין על ס"ת והוא זילותא. ורבינו יוסף טוב עלם פירש דבש"ץ גולל ס"ת אחרי שיקרא, וכשגולל עד מקום התפר צריך להפוך את הכתב מבחוץ כלפי העם בשביל כבוד התורה שיראו כתיבתה, ואחרי שגלל עד מקום התפר צריך להחזיר מקום הכתב אליו ומהדקו וזהו מהדקו מבפנים. ויש מפרשין דבמטפחת שגוללין בו התורה מיירי שצריך לעשות הקשר מבפנים כלפי שליח צבור מיירי ולהכי נוהגין כן. וא"ר יוחנן עשרה שנכנסו לבית הכנסת וקראו שבעה בתורה גדול שבקוראין גולל ס"ת במטפחותיו והגולל מקבל שכר כנגד כולן. ושמעתי שבנרבונא נוהגין כן שכל הקוראין יושבין על המגדל אחרי קריאתן ולבסוף עומד הגדול וגולל. וא"ר יוחנן כל האוחז ס"ת ערום נקבר ערום בלא אותה מצוה שלא גלל כמצוותו. ואמר ר' ינאי תגלול המטפחת סביב לתורה ולא יגלול ס"ת על המטפחת וזהו כבוד התורה.
